מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' דחף דלק בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לגילוי מסמכים כללי וגילוי מסמכים מסויימים.

עסקינן בתביעה לתשלום דמי חכירה ודמי שימוש ראויים בגין שימוש רגיל ושימוש חורג שעושות המשיבות, כך טוען המבקש, בקרקע של המבקש, לשם ניהול תחת דלק ושאר שרותי דרך נלווים.

המסמכים המסויימים שמבוקש לעיין בהם הם דו"חות כספיים של המשיבות לשנים 1996- 2004; דו"חות מכירה של דלק לסוגיו החל מיום 1.1.1999 ועד ליום 31.12.2003; הסכמי שכירות בין המשיבות לבין כל השוכרים במקרקעין; הסכם בין הנתבעת 1 או מי מטעמה לבין חברת דור אנרגיה בענין זכות לאספקת דלקים החל מיום 1.1.1999.

המשיבות מתנגדות לבקשה בנימוק שזו הוגשה באיחור ביחס למועדים הקבועים בתקנה 120.

יש להבחין לענין זה בין הבקשה לגילוי מסמכים כללי לבין הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים.

הבקשה לגילוי מסמכים כללי לפי תקנה 112 נדחית על הסף, משום שהיא הוגשה באיחור רב לעומת המועד הקבוע בתקנה 120. כידוע, לפי תקנה 120, לא ניתן לפנות בבקשת גילוי אל בית המשפט אלא אם נעשתה פניה אל היריב תוך שלושים יום מאז הומצא כתב הטענות האחרון, ובלבד שהפניה אל בית המשפט נעשית תוך 15 יום לאחר שסורבה הפניה או לא נענתה. בעניננו, כתב הטענות האחרון הוגש ביום 4.12.2006. הדרישה לגילוי מסמכים נשלחה למשיבות רק ביום 8.6.10 והבקשה לגילוי מסמכים הוגשה רק ביום 15.6.2010, באיחור של למעלה משלוש שנים. לא מצאתי בתשובת המבקש כל מענה לטענה זו של המשיבות. על כן, אין מקום להורות על גילוי מסמכים כללי.

שונים הם פני הדברים בנוגע לגילוי מסמך ספציפי לפי תקנה 113. גילוי כזה איננו מוגבל בזמן ותקנה 120 אינה חלה עליו. על כן, יש לדחות את טענת המשיבות כאילו חלק זה של הבקשה הוגש באיחור.

לגופו של ענין, המשיבות מתנגדות גם לגילוי הספציפי מחמת מספר טעמים: לדידן, הדרישה עומדת בניגוד להסכם מסגרת שנכרת לאחר הגשת התביעה; המסמכים אינם רלבנטיים; גילויים מכביד יתר על המידה; חלקם חסויים וחלקם נוגע לצדדים שלישיים שאינם צד לתובענה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בענין זה באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

אינני סבור כי הסכם המסגרת שנכרת לאחר הגשת התביעה (ואשר לטענת המבקש, בוטל בינתיים מחמת הפרתו), מונע את הליך הגילוי. בסופו של דבר, מדובר בחלק ממשא ומתן להסדר פשרה שלא צלח לעת הזו, ולכן יש להתקדם בברור התביעה לגופו של ענין. ממילא, הסכם המסגרת איננו יכול למנוע מהמבקש כיום לעיין במסמכים רלבנטיים לשם קידום תביעתו.

אין מקום לחייב לגלות את הדו"חות הכספיים של המשיבות, באשר לא שוכנעתי כי מדובר במסמכים רלבנטיים באמת ובתמים לצורך ברור התביעה.

יש מקום לגלות את כל שאר המסמכים הספציפיים, באשר מדובר במסמכים רלבנטיים הן לענין קביעת דמי החכירה השנתיים של הקרקע והן לגביית דמי השימוש הראויים בגין השימוש לגביו נטען כי מדובר בשימוש חורג. פשיטא שהמסמכים הללו, המעידים, בפועל או בכוח, על היקף ההכנסות מן השימושים בקרקע, רלבנטיים לצורך קביעת דמי החכירה הרגילים ודמי השימוש הראויים כמו גם לצורך הוכחת עילת התביעה של שימוש חורג. יצויין כי התביעה היא בגין השנים 1998- 2004 ולכן יש להגביל את חובת הגילוי למסמכים המתייחסים לתקופה זו בלבד, ולא מעבר לכך.

באשר לגילוי דו"חות המכירה, טוענות המשיבות כי לפי הסכם החכירה, נקבע במפורש שדמי החכירה לא יחושבו כאחוז מהכנסות התחנה. חרף זאת, אני סבור כי יש להורות על הגילוי, שכן עסקינן גם בתביעה לתשלום דמי שימוש בגין שימוש חורג, ולכן אופן חישוב דמי החכירה במקרה של הסכם מקויים, לא בהכרח מחייב את המבקש במקרה של הסכם מופר (על פי הטענה), בוודאי לא ביחס לצדדים שלישיים שאינם צד להסכם החכירה ואשר על פי הטענה עושים שימוש חורג בקרקע, שימוש אשר יש לשום את שוויו. דו"חות המכירה עשויים מטבע הדברים להעיד על מידת הרווחיות של השימושים השונים בתחנה בהיותם אינדיקציה לכמות הלקוחות המבקרים בתחנה, וממילא להשליך גם על גובהם של דמי השימוש הראויים.

לא שוכנעתי כי מדובר בנסיון דיג פסול וגם לא שוכנעתי כי מדובר בדרישת גילוי מכבידה. מדובר ברשימה מוגדרת מאוד ומצומצמת של מסמכים.

באשר לטענה לפיה המסמכים המבוקשים כוללים סודות מסחריים, הרי שבמקרה דנן הענין שיש בחשיפת המסמכים, על הנתונים הכלולים בהם, לשם עשיית צדק, עולה באופן בולט על פני הענין שיש באי גילוי המסמכים (ראה ס' 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999), וזאת בשים לב לכך שמדובר במשכיר של מקרקעין הטוען כי השוכר והצדדים השלישיים העושים שימוש בקרקע, מונעים ממנו תמורה הולמת בגין השימושים. יחד עם זאת, ועל מנת למזער עד למינימום את הפגיעה שתהיה, אם תהיה, בסודות מסחריים של המשיבות, ניתן בזאת צו האוסר על כל פרסום בנוגע למסמכים שלא בגדרו של ההליך הנוכחי.

גם הטענה לפיה הבקשה לגילוי ספציפי אינה נתמכת בתצהיר, אינה מצדיקה בנסיבות הענין את דחיית הבקשה, שכן הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים ברורה מאליה מתוך כתבי הטענות (חרף האופן הלקוני בו נוסחה בקשת הגילוי).

בשולי הדברים אציין שבצדק טוענות המשיבות כי בעוד שהבקשה המקורית היתה לקונית ובלתי מפורטת, הרי שבמסגרת התשובה לתגובה נעשה מקצה שיפורים מרחיק לכת מצידו של המבקש. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות לזכות המבקש. כמו כן, התעלמתי מטענות של המבקש שהועלו לראשונה במסגרת התשובה לתגובה, ובמיוחד מטענות הנוגעות להליכים בפני השמאי הממשלתי על פי הסדר המסגרת.

עוד יש לציין כי המבקש זנח במסגרת תגובתו את בקשתו בכל הנוגע לנתבעת 2 (אלון חברת הדלק לישראל בע"מ, היא המשיבה 4). על כן, אין מקום ליתן צו כלשהו כלפיה.

סיכומו של דבר, ניתן צו גילוי חלקי כמפורט לעיל. יש לקיים את הצו תוך שלושים יום.